שינויים בתפישת העבודה בגיל 40

דפנה קינן מור-חיים

אחד הנושאים המרכזיים שעולים בשיחות הייעוץ בקליניקה שלי, הוא האפשרות לעשות שינוי מקצועי. השאלה מתחדדת ונהיית מורכבת יותר ככל שהגיל עולה. אקדים ואומר שאני מתייחסת לגיל 40 כקונספט. זה יכול לקרות גם בגיל 37 וגם בגיל 46 או 52 – כל אחד לפי מסלול החיים שלו והדרך שהוא עשה. זה בדרך-כלל קשור לגיל הילדים ולמספר השנים בהן אנחנו נמצאים באותה עבודה או אותו תחום.

גיל 40 הוא סוג של אמצע החיים. אם בגילאי ה-20 חיפשנו את עצמנו והתחלנו לבנות הגדרה של מקצוע; בגילאי ה-30 ביססנו את עצמנו גם מבחינת משפחה וגם מבחינה מקצועית; בעשור החמישי אנחנו בשלים יותר ופנויים יותר, ויש לנו זמן לבדוק מחדש איך אנחנו רוצים שהחיים שלנו ייראו. מה זאת אומרת בשלים ופנויים? אנחנו מכירים את עצמנו יותר טוב, פחות מושפעים ממה שהסביבה מצפה איתנו, צברנו מספיק חוויות והתנסויות כדי לדעת במה אנחנו טובים ובמה פחות ויש לנו יותר משאבים לעשות משהו עם האינפורמציה הזו – יש לנו רכוש מסוים, הילדים קצת גדלו ופינו לנו זמן, יש לנו כבר רקורד שאפשר להתבסס עליו ויש לנו אולי אפילו קצת כסף בצד שאפשר להשקיע אותו בכיוון חדש.

כשאנחנו בוחרים מקצוע בתחילת או אמצע שנות ה-20 אנחנו לא תמיד עושים זאת מהשיקולים הנכונים, אם בכלל עצרנו לבדוק עם עצמנו בצורה מסודרת מה נכון לנו. חלק בוחרים מקצוע בשל לחץ ההורים, בשל שיקולי פרנסה, בגלל תפישה מסוימת של עצמם או של השוק. כל-כך הרבה פעמים מגיעים אלי אנשים לייעוץ כשברור לשנינו שאם הם היו עושים את הבדיקה הזו תחילת הדרך, הם יכלו לחסוך לעצמם הרבה תסכול ומשאבים מיותרים. ולפעמים הבחירה דווקא כן הייתה נכונה ומאוד התאימה למי שהיינו אז. אבל דברים קורים ב-20 שנה. שוק העבודה עצמו עובר תהפוכות, וכך גם אנחנו, ויחד איתנו הצרכים והמאוויים שלנו.

המושג "משבר אמצע החיים", שנכנס לז'רגון הפסיכולוגי אי-שם בשנות ה-60, כבר הפך למטבע לשון שחוק. היום, מדברים בפסיכולוגיה התעסוקתית לא על משבר אחד, אלא על רצף של שינויים והתפתחויות שמתרחשים אחת ל-7-10 שנים. אני מאמינה שזו הדרך הנכונה להסתכל על חיי העבודה שלנו. לא כפאזה אחת שמתקיימת עד שנות ה-40 ואז מוחלפת בפאזה אחרת שאמורה להחזיק עד הפנסיה, אלא כרצף של התפתחות מקצועית ואישית. 

בנוסף, אם בעבר גיל 40 באמת סימן את השיא ממנו מתחילה ההתדרדרות, היום החיים ארוכים יותר ובתקווה גם בריאים יותר. יש לנו הרבה יותר שנים למלא בתוכן ובעשייה.

אני רוצה להזמין אתכם לשנות את הטרמינולוגיה. לא עוד "משבר אמצע החיים" אלא הזדמנות לשינוי. זה בסדר אם חלק מתהליך השינוי יהיה קשה. לא תמיד אפשר להתחמק מהקושי והרבה פעמים צריך לעבור דרכו כדי לצמוח. כמובן שזה לא כל כך פשוט: כל שינוי הוא קשה ומפחיד, על אחת כמה וכמה כזה שמתבצע בשלב שבו יש לנו מה להפסיד.

סימנים שהגיע הזמן לשנות

1. אם אתה חש חוסר מוטיבציה כללית, אם אתה קם כל בוקר בלי חשק ללכת לעבודה. או במילים אחרות, אם אתה מסתכל על העתיד המקצועי שלך והוא נראה משעמם ולא מרגש.
2. אם אתה מרגיש שהשיא מאחוריך. אם אתה מתבונן על האפשרויות במקום הנוכחי ומבין שכבר לא תוכל להתקדם ולכבוש עוד פסגות מעבר למקום אליו הגעת.
3. אם מלווה אותך תחושה חזקה שאומרת שאלה לא החיים שרצית לחיות. אם אתה לא מצליח להשתחרר מתחושת ההחמצה וממחשבה על חלומות שוויתרת עליהם.
4. אם מירוץ החיים – גידול הילדים והמרדף אחר קריירה ורכוש – שהעסיק אותך עד עכשיו, כבר לא מספיק כדי למלא את החיים בתוכן ומשמעות. אם אתה מסתובב בתחושת ריקנות.
5. אם אתה מוצא את עצמך מסתכל על אחרים וחש קנאה על האופן בו הם חיים את החיים. (תזכור שרוב האנשים לא עושים אקזיטים, וגם במקרה שכן, כסף לא תמיד ממלא את הריקנות).
6. אם אתה מוצא עצמך עוסק הרבה בשאלות של זיקנה ומוות. אם השתכנעת שאכן אין לך יותר מה לתרום לעולם ואתה חי בתחושה שכל שנותר הוא לחכות לפנסיה.

אם עולה בכם תחושת דיכאון מקריאת הסעיפים שלעיל, אתם צודקים. הרבה פעמים משבר קריירה גורר אחריו גם סוג של דיכאון. אבל אני רוצה להרגיע אתכם. אף פעם לא מאוחר מדי לשנות. בגיל 40 אתם לא מבוגרים מדי לשינוי. להפך. אתם מבוגרים מספיק. בגיל 40 יש לנו מספיק יכולות, הבנה ומשאבים כדי לדייק לעצמנו את ההגדרה של מה אנחנו רוצים לעשות – ולבנות את זה נכון. אסור בשום פנים ואופן לוותר מראש. יש לכם לפחות עוד 25 שנות עבודה, ואם תעבירו אותן במקום שלא עושה לכם טוב, זה יכול להפוך לסיוט מתמשך ולפגוע באופן מוחשי באיכות החיים שלכם.

זה נכון שהשוק מתייחס אחרת לבני 40+. זה נכון שיש תחומים אליהם יהיה קשה יותר להיכנס בגלל שהם דורשים הכשרה ארוכה או בגלל שתנאי השוק לא יאפשרו זאת. אבל תמיד יש מה לעשות. צריך לבנות את התהליך נכון, מתוך אחריות ושיקול דעת. בגיל 40 יש לנו כבר מה להפסיד ויש לנו הרבה מחויבויות. רוב האנשים לא יכולים לעזוב את הכל ולצאת למסע חיפוש עצמי, כפי שעשו בגיל 20.

שבירת מיתוסים

אחד המיתוסים הראשונים שחשוב לי לשבור הוא ההכרח שהשינוי הזה יהיה מקצה-לקצה. אנחנו שומעים בתקשורת על ההיי-טקיסט שהפך להיות אופה או על מנהלת הבנק שהפכה להיות מנחת קבוצות. אבל אלה המקרים הקיצוניים ורק לחלק קטן מתאים לעשות שינויים דרסטיים ולהתחיל מאפס.

אצל רוב האנשים השינויים הם יותר הדרגתיים ותהליכיים. לפעמים צריך רק להבין איך לשנות את ההתנהלות במקום העבודה כדי שהיום-יום יהיה טוב יותר, לפעמים מספיק להחליף את סוג הארגון, לדייק יותר את הגדרת התפקיד או פשוט לחיות יותר בשלום עם מה שיש לנו.

לפעמים הפתרון הוא מחוץ לעבודה: בהשתתפות בסדנאות, בלימודים, בעשייה חברתית או בכל פעילות אחרת שממלאה אותנו ומעניקה לנו משמעות שהעבודה כבר לא מצליחה להעניק. זכרו שעבודה היא אמנם היבט מאוד חשוב בהגדרה העצמית שלנו, אבל היא לא ההיבט היחיד. 

מיתוס שני: לא כולם צריכים להיות עצמאים. יש בארץ תפישה קצת מעוותת לפיה מטרת העל היא להיות עצמאי. כאילו רק אם "אעשה לביתי" ולא אייצר כסף עבור המעסיק שלי, אגיע לשלב הנכון בהתפתחות המקצועית. וזה כל-כך לא נכון. העצמאות היא לא ערך בפני עצמה ואין בה משהו טוב יותר או שווה יותר. "לעשות לביתי" זה להיות מסופק מהעשייה שלי ולהביא פרנסה ראויה. יש אנשים שישיגו את זה בעבודה כשכיר ואחרים בעבודה כעצמאי.

לא לכולם מתאים לעבוד כעצמאי – זו דרך שדורשת תעצומות נפש ומוסר עבודה; יכולת להניע את עצמך לפעולה גם כששום דבר חיצוני לא דוחף אותך או מציב לך יעד; זו דרך שדורשת יכולת מכירה ושיווק תמידית וגמישות אינסופית. בשורה התחתונה, מי שבוחר בעצמאות שלא מהסיבות הנכונות, יכול למצוא את עצמו מתוסכל עוד יותר ממה שהיה בימיו כשכיר.

ועוד מיתוס אחרון ודי: שינוי בגיל 40 אינו מיועד רק לבעלי יכולת, וגם לבעלי יכולת הוא לא קל בכלל. ראיתי כבר אנשים מכל הסוגים, מכל עולמות התוכן ומכל המעמדות שמרגישים צורך בשינוי. אין ספק שלמי שיש כסף יש אפשרויות אחרות בביצוע השינוי, אבל עבור כולם מדובר בתהליך מנטלי מעמיק ולא פשוט.

צעדים לשינוי תעסוקתי בגיל 40

אז מה צריך לעשות? קודם כל לבדוק לעומק ממה נובע הקושי והתסכול. בשלב השני, להגדיר מה חסר לך היום בחיים ועל מה לא היית מוכן לוותר. בהמשך, אפשר להתחיל לפרט מה עושה לך טוב, מה ממלא אותך סיפוק. את הדוגמאות וההבנה לכך אפשר גם לקחת מחוץ לעולם העבודה. בשלב האחרון צריך לבנות תוכנית מסודרת של ישינוי. חשוב להקפיד שהתוכנית תהיה פרקטית ומחוברת למציאות וישהיו לנו נקודות בדיקה האם אנחנו בדרך הנכונה.

להלן 6 צעדים שינחו אתכם בתהליך הבדיקה ובדרך לשינוי:

1. ללכת לייעוץ, אפילו רק כדי לדבר, לפרוק ולחדד. אין כל בושה לבקש עזרה ממישהו מקצועי. אתם עושים את זה בהרבה תחומים אחרים בחיים, אז רק מתבקש להשקיע בייעוץ קצר כשמדובר באחד ההיבטים החשובים בחיים. יסלחו לי המכרים והקרובים שלכם, אבל אני ממליצה להיזהר מלהתייעץ רק איתם. לאנשים יש נטייה לייעץ מתוך נקודת המבט שלהם, מתוך הפחדים או הצרכים שלהם, מבלי לראות באמת מה הצד השני צריך.
2. לחזור לתשוקות הנעורים אבל הפעם ממקום בוגר, מנוסה ומקצועי יותר. לא כל פנטזיית נעורים מתאימהה לגיל 40, אבל היא מעידה על מי אנחנו ומה אנחנו רוצים והיא יכולה לחבר אותנו למקומות שקברנו עמוק מדי.
3. לחקור ולהגדיר מה מתסכל אותנו ומה עושה לנו טוב. לנצל את העובדה שיש מאחורינו שנים של התנסויות וחוויות שאפשר ללמוד מהן על הדברים מהם אנחנו נהנים וממה אנחנו מסופקים. 
4. אם אתה יכול להרשות לעצמך כלכלית, עצור רגע. אין כמו להסתכל על הדברים מבחוץ, לבחון את החיים שלנו מנקודת מבט מרוחקת יותר, לא כשאנחנו בעין הסערה.
5. למצוא עניין וסיפוק בדברים שאינם קשורים לעבודה. לשים את הקריירה במקום משני בסדר העדיפויות ובהגדרה העצמית שלנו ולהכניס משמעות מעשייה שאינה מכוונת פרנסה.
6. לבדוק איזה כישורים, כלים וקשרים שרכשת יכולים לעזור לך בפיתוח קריירה חדשה או בשינוי בתוךך הקריירה הקיימת. ולהשתמש בהם!