דפנה קינן מור-חיים

שיפור התקשורת הבלתי-מילולית (בראיונות ובכלל)

תקשורת בלתי-מילולית, או בשמה הפופולרי "שפת גוף", היא כינוי לאופן בו משמשות הבעות פנים, תנועות, תנוחות וסוגים לא מילוליים של הבעה, להעברת מסרים. בטבע משמשת שפת הגוף ככלי המרכזי והיחיד לתקשורת. ישנם דפוסי תקשורת המשותפים לרוב עולם החי, כמו מבט עיניים כביטוי לעימות; וישנה שפת גוף ייחודית לקבוצות מסוימות, למשל יונקים המסמנים טריטוריה על ידי הטלת צרכים.

החוקרים חלוקים על אחוז התקשורת האנושית שמבוססת על שפת גוף, אך המספרים נעים בין 55% ל-80%! מקובל להאמין כי שפת הגוף משותפת לקבוצות גדולות של בני אדם, אף יותר מאשר מילים. זאת אומרת, שבארצות שונות להן יש שפות שונות, ישתמשו בגוף באותה צורה על מנת להביע את אותו מסר. לדוגמא, השפלת ראש, הצדעה ובטח חיוך.

שפת הגוף עשויה להיות עניין מודע ורצוני, כמו נענוע הראש או האצבע המורה כדי לציין "לא", או תהליך בלתי-מודע ולא רצוני שניתן להבחין בו אך ורק על ידי מעקב מדויק, כמו נענוע מהיר של הרגל או כסיסת ציפורניים כמבטאים עצבים או לחץ. ההשפעה של שפת הגוף על האחר אינה פחותה אם מדובר בתהליך מודע או לא מודע, ועוצמת המסר אינה משתנה גם אם היא קשה יותר לפענוח.

המטרה של מאמר זה היא ללמוד להיות כמה שיותר מודעים לתקשורת הבלתי מילולית שלנו, כי לעתים היא זו שקובעת איך אנחנו נתפשים ע"י האחר.

ביטויים של תקשורת בלתי מילולית

הבעות הפנים

אנו שמים לב למסרים שאנו מקבלים מפניהם של האחרים. נוכל לקבוע אם אדם דובר אמת או לא, אם הוא מישיר מבט בעת שיחה; ונדע אם מישהו מקשיב לנו לפי מבטו. גם כאשר אנחנו מנסים להסתיר רגשות, אלו עלולים להתגלות בפנינו. ברוב המקרים אי אפשר להסתיר התרגשות, קנאה או כעס. באפשרותנו לווסת שיחה, במתכוון או שלא במתכוון, על ידי חיוך, פרצוף חמוץ, ניד ראש, הרמת גבה או קריצה.

יציבה

תנועות הגוף הקשורות בהליכה, ישיבה או עמידה הן היבטים של תקשורת בלתי-מילולית שאנשים אינם מבחינים בהן בדרך כלל. אם הן לא קיצוניות הן מתמזגות ברקע, אבל אפשר לראות דרכן את מידת החיבה או הקרבה כלפי אדם מסוים, את מעמד האדם ואת מידת המתח שהוא נמצא בו. הפרשנות של היציבה תלויה הקשר. למשל, ישיבה של מנהל בזרועות משוכלות על החזה היא יציבה סמכותית, ואילו אותה ישיבה בראיון עבודה יכולה להיתפש כסגירות.

פתיחות היציבה חושפת את דרגת הרוגע שלך. אדם התופס מרחב גדול, כאשר הוא מתרווח בישיבה, יוצר רושם של נינוחות. הישענות לאחור בידיים שלובות על העורף היא סימן להתנשאות וזלזול. לעומת זאת, אדם היושב על קצה הכסא, בקרסוליים שלובים וידיו קפוצות מפגין מתח וחוסר נינוחות.

מחוות

מחוות שמתלוות למילים תואמות גורמות להדגשה של המסר. ישנן מחוות היכולות לעמוד בפני עצמן ולהחליף מילים, כמו הרמת גבות, אישור עם האגודל או אפילו הושטת יד כטרמפיסט.

שימוש בידיים בעת דיבור יוצר רושם של אנרגיה, התלהבות ודינמיות. מחוות עירניות אלו שומרות על תשומת הלב של המאזינים. עם זאת, שימוש מופרז בהן יגרום להסחת הדעת ואתה עלול להצטייר כאדם רגשן.

לבוש והופעה

הופעה חיצונית היא הממד המוכר ביותר כאשר מדברים על רושם ראשוני, וגם הממד הקל ביותר לשינוי ולשליטה. אנחנו קובעים כל-כך הרבה על האדם העומד מולנו לפי בגדיו. אבל לבוש ומראה חיצוני הם לא רק חיצוניים ולא רק משפיעים על איך האחר תופש אותנו. הם גם משפיעים מאוד על התחושה הפנימית שלנו. כשאנחנו מתלבשים בכפכפים וגלבייה אנחנו מרגישים ומתנהלים אחרת מאשר בלבוש מחויט.

אומרים שהבגדים מדברים בשמנו, אז תדאגו שהם יגידו דברים טובים...

קול

דבריך הם תקשורת מילולית, אולם צורת האמירה כרוכה בתקשורת בלתי-מילולית. קול הוא אחד המדדים הקשים ביותר לשינוי ולשליטה. הקול הוא גורם כה חשוב ביצירת תדמית עד כי בארה"ב מנהלים רבים עוברים הדרכה בפיתוח קול כדי שקולם ישמע סמכותי יותר.

מחקרים מראים כי הקולות המשכנעים ביותר הם בעלי התכונות הבאות: נמוכים, בעוצמה בינונית ומהירות בינונית, בעלי דיקציה ברורה וללא מבטא.

מגע

בהשוואה לסוגים אחרים של תקשורת בלתי-מילולית, המגע אינו תופס מקום חשוב במרבית הארגונים וכאשר הוא מתרחש במקום העבודה יש בו מסר. צריך להיות זהיר בנוגע למגע במקום העבודה, כיוון שאנשים נוטים בנקל לפרש אותו בצורה שגויה. טפיחה ידידותית על הגב או טפיחה על הזרוע כדי למשוך תשומת לב, שאינן אלא תנועות תמימות, עלולות להעליב את הצד השני. כל מגע, למעט לחיצת יד, הוא חדירה למרחב האישי.

מודעות ושליטה בתקשורת הבלתי מילולית

השליטה שלנו בשפת הגוף יכולה להיות גם בחידוד תשומת הלב למשמעות שפת הגוף של האחר, וגם בהתאמה מכוונת של שפת הגוף שלנו למצב הרצוי.

רוב בני האדם עושים שימוש מודע בתקשורת בלתי מילולית לצורך מניפולציה מסוימת. (נציין כי למושג מניפולציה יש בעברית קונוטציה שלילית, בעוד באנגלית הפירוש הוא נקי יותר ומשמעו להשפיע על האחר בצורה לא ישירה כדי לגרום לו לפעולה הרצויה לך). כולנו מתאימים את הלבוש שלנו לסיטואציה, כולנו מדברים בטון שונה כאשר אנחנו מול בן הזוג שלנו או כאשר אנחנו מול המנהל שלנו. יש כאלה המשתמשים במניפולציות של שפת גוף באופן יותר מודע ומכוון על מנת לשכנע, להקרין כריזמה, לרגש במכוון ועוד. המשותף לצורות מניפולציה אלו הינו שנעשה בהן שימוש רצוני מכוון בשפת הגוף, על מנת להשפיע על תהליכי המחשבה של הנמען באופן לא-מודע ורצוני. 

כדי שנשלוט בשפת הגוף שלנו אנו צריכים להכיר אותה, ואת זה אפשר לעשות בעזרת תרגול:

  • ניתן לערוך תצפיות ולשים לב כיצד אנשים אחרים משתמשים בשפת הגוף שלהם;
  • אפשר לבקש משוב מחברים ולשאול אותם מה הם קולטים משפת הגוף שלנו;
  • אפשר לתרגל מול המראה ולזהות כיצד אנו משתמשים בשפת הגוף ולתרגל תיאום בין שפת הגוף לבין המסר המילולי שלנו.

שפת גוף בראיון עבודה

רוב האנשים מתייחסים לראיון עבודה כאל מצב שבו הם עומדים למבחן. המראיין שואל שאלות, הם עונים תשובות – רצוי כאלה שהמראיין יאהב, ואז ממתינים בציפייה לתשובה. אבל ראיון עבודה יכול להיות משהו הרבה יותר פרואקטיבי, ולמרואיין יש יכולת גבוהה להשפיע על מהלך הפגישה ועל הרושם שהוא יוצר. מכיוון שלתקשורת בלתי מילולית יש השפעה כה גדולה על הרושם שאנו משאירים, מגוחך יהיה להתעלם ממנה ולתלות את הצלחת הראיון רק בתוכן הדברים הנאמרים.

כדי לקבל את התפקיד עליך ליצור במהלך ראיון העבודה את הרושם הרצוי. בגדים: התספורת, הלבוש, התכשיטים והתיק שלך, כולם מעבירים מסר לגביך. לכן, כדאי לברר מראש מהן הנורמות המקובלות במקום העבודה המיועד ולהתלבש בהתאם למקום ובהתאם לתפקיד. למשל, לראיון עבודה במשרד עו"ד מקובל להתלבש בצורה יותר פורמלית מאשר בראיון לתפקיד נציג שירות. המטרה היא ליצור דמיון בינך לבין צוות העובדים. ברגע שתדמה להם, תשתפר התקשורת הבין אישית ויגדלו סיכוייך להתקבל לעבודה ולהשתלב בארגון בצורה הומוגנית.

רושם ראשוני: רבות דובר על חשיבותו המכרעת של הרושם הראשוני – פרק הזמן הקצר בו נכנסת לחדר והצגת את עצמך הוא הזמן המכריע מבחינת האופן בו אנשים יקטלגו אותך. באופן פרדוקסאלי, המילים שבהן תבחר להציג את עצמך משניות בחשיבותן לעומת התנוחה בה תבחר לשבת, להתעסק בשיער, למולל את כפתורי חולצתך, לעוות את הפה לחיוך או להישיר מבט. חשיבותו הרבה של יצירת רושם ראשוני חיובי נעוצה בעובדה שהוא מהווה הנחה שקשה להפריכה. אנשים לא אוהבים להודות בטעות, ולכן יחפשו סימנים שיאששו את הרושם הראשוני שלהם ולא יפריכו אותו. 

אנרגטיות וחיוביות: אימוץ שפת גוף חיובית ופתוחה יכולה לסייע רבות ביצירת רושם ראשוני חיובי. הכניסה לחדר חייבת לשדר אנרגטיות וביטחון עצמי – לא משנה לאיזה תפקיד אתה מועמד, לך זקוף, בצעד בוטח ומלא אנרגיה. כאשר אתה לוחץ את ידו של המראיין עשה זאת בצורה איתנה (אך לא מפצפצת עצמות), תוך אמירת שלום באופן ברור, ועם חיוך ידידותי וכן על פניך. כך, כבר מהשנייה הראשונה תוכל ליצור את הרושם שאתה אדם רציני, הבוטח ביכולתו ובכישוריו, ולא מסכן המחזר אחרי הפתחים באופן נואש.

 

השארת תגובה